יש לי פחד מטיסות
בעצם, כל דבר שקשור לתעופה
נחשים, עכבישים
מקומות הומי אדם
וגם סרטי אימה
אני מפחדת מהמוות, מפחדת מרופאים
מפחדת ממס הכנסה
מפחדת לעשות שעווה
ובעיקר, מפחדת מבחורים יפים
באופן כללי
אני בן אדם די חרדתי
אבל הכי הרבה
אני מפחדת מעצמי
או לפחות כך גיליתי
בניסיון נואש להמשיך ללכת סחור סחור
להיות נאהבת בכל מחיר
וככה עבר לו עשור
של מערכות יחסים
אחת אחרי השנייה
הכל כדי לא להתמודד עם עצמי
לבד
בפעם הראשונה
תמיד היה מחזר תורן
תמיד מישהו אחר ששימש לי כרית נוחה, מקום ליפול אליו בבטחה
בקיצור תמיד היה הדרן
והנה
סופסוף זה קרה.
עברתי פרידה
האמת?
די קשה
עברתי פרידה
ואין אף אחד אחר
שמחכה לי מעבר לפינה
שום ריבאונד שיהפוך לאהבה
אף סקס או יזיז עבר שידאג לי לנחיתה רכה
אין לי בני זוג ספייר שאני יכולה לשלוף מהחבילה
אין לי תכנית ב, ג או ז
יש לי רק את ההבנה, שהדבר הנורא מכל קרה
אני לבד.
המממ קצת מוזר להגיד את זה בקול
לבד, לבד
אני לבד
יש לי את עצמי בלבד
הלב שלי, הוא לא משועבד
לא, אדוני הנכבד
אני לא בזוגיות
אני
לגמרי לבד
אחרי כל כך הרבה שנים בהן דאגתי להתגבר על שברונות לב
דרך התחלה חדשה של עוד גבר שאוהב
אחד אחרי השני
חלק לשנתיים
וחלק סתם באופן זמני
הפעם אין.
הם לא שם
ואני לא שמרתי על הגחלת
יש לי רק את עצמי כרגע
בגירסה די ממורמרת
אז מה הלחץ?
תהיי קצת לבד
ביג דיל
כל העיר הזו מלאת בודדים
זה לא כזה לא רגיל
תצאי קצת לדייטים
תסנני מועמדים לא ראויים
תהיי הדודה הכוסית הרווקה באירועים
תזדייני עם גברים
תעני לחיזורים
ופשוט
תהני מהחיים
כן…
אז סקס זה אחלה והכל
אבל הבעיה היא בין לבין
בזמן הביניים
שם אני אפול
בימי שישי בצהריים
בשבתות
בזמני חוסר מעש מוחלט
בכל אותן פינות חשוכות
ואם חשבתי שהאויב האמיתי שלי הוא טיסות
אז טעיתי ובגדול
האויב האמיתי הוא המחשבות
אחרי הפרידה התחלתי בהרהורים
על ההצלחה, הכשלון, המקום שלי בחיים
האם אני טובה מספיק
כמה זמן הרווקות הזאת תחזיק
איך אני כבן אדם
ואיפה אני נמצאת ביחס לכולם
הבריחה מעצמי נגמרה
די בעל כורחי
אבל אחרי שניקיתי את ערפל הזוגיות, הצלחתי לראות די ברירור
שהמצב
הוא לא כזה חמור
אז נכון, בסוף החודש אני חוזרת לגור אצל ההורים
אבל היי, זה רק לכמה חודשים
ואולי כמות הלייקים אצלי בדף קטנה מכמות המנדטים של מרצ
אבל היי, אני עדיין כותבת
אני נעימה, בדרך כלל
אני חושבת שאני חכמה, לפעמים, כשצריך, טוב אם בכלל
יש לי עבודה שמכניסה מזומנים, לא התקשרו אליי מהבנק כבר כמה חודשים
יש לי רכב איטלקי, שלא נקנה על ידי
ויש לי תואר ראשון, שעזר לי בחיים המון
אבל בתאכלס, בסופו של דבר,
זה הכל פחד מכשלון
כשלון הכתיבה, כשלון ההצלחה
כשלון התדמית
ובעיקר כשלון האהבה העצמית
שלא תלויה, אגב, בחיצוניות או מטרות ענייניות
אלא היא תוצר של דרישות עצמיות לא הגיוניות
אני מצפה מעצמי להישגים
לטייטלים ולהגשים
חלומות, מטרות ושאיפות
כל כך מצפה
עד ששכחתי איך אוהבים
ואולי שם
כשאלמד לאהוב את עצמי יותר
תגיע זוגיות
שלא תגרום לי להסתתר