סט סכינים

אני רוצה לספר לכם על סט הסכינים שקיבלתי מסבא שלי במתנה
ולא. הוא לא מהסוג המגניב שלא מעבירים בשדות תעופה
יותר כמו…. סט רוסי כזה. עם עיטורים בזהב
או יותר נכון, סתם מריחות של צבע צהבהב
אז הדבר הזה, החבילה
הגיע אליי במזוודה גדולה
גם כן עם קישוטים מוזרים
שנראים כאילו שייכים למוזיאון של רוסיה הסובייטית בשנות השישים
מהרגע שהוא שלף אותה מהבוידעם נבהלתי אימים.
לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתה כזו התלהבות סביב אוסף סכינים

אבל מה שהכי מפליא בכל הסיפור
זה לא הסט, אלא הסיבה שלשמה התכנסו לטקס קבלת המנחה, או בקיצור
למה זה מגיע לי
כל הטוב הזה. שארוז בחוסר טעם משווע, אבל אכן הקפידו על רמת הגימור

אז לפי סבא, זו מתנה לחתונה. שלי. שעוד לא הייתה, ואין לה תאריך, ואין אפילו מועמדים
אבל היי! מי לא חלמה להתחתן תחת כיפת השמים עם איזה סט סכינים?
בעצם, אני זוכרת את הניסוח שלו ממש טוב:
“זה בשבילך. היה אמור להיות לחתונה שלך, אבל מכיוון וזה לא הולך לקרות בקרוב,
הנה קחי. כדי שיהיה לך עוד על מה לחשוב”.

אה, תודה?
לא בטוחה איך מגיבים. מודה.
כאילו, לא אמרתי כלום.
אבל מה עדיף? וואי סבא! איזה כיף! בדיוק חשבתי להקים משפחה, מזל שהבאת לי סכום!

כסף נגיד.
מתקבל בברכה כמעט תמיד.
אבל לא. למה לפרגן לנכדה?
אם אפשר לבחור בשיטת ההפחדה.
ולהזכיר לה, שהיא עברה את השלושים.
וכמו שאמרתי קודם, אין יותר מידי מועמדים.

באותו רגע קצת רציתי לקבור את עצמי באדמה
קיבלתי את המבט הזה של “עשית משהו רע”
ולא עשיתי שום דבר
או שאולי כן? רגע, לא הייתי אמורה לבלות את שנות העשרים שלי שיכורה בתוך איזה בר?

אני צריכה להתנצל על זה שאני לא מניקה, לא נשואה ברבנות
לא נפרדת משלושה ילדים מנוזלים בכל בוקר בנשיקה, לא מנגבת קקי בכזו מיומנות
לא נשברת תחת לחץ החברה, ובעיקר – האם אני צריכה להתנצל על זה שאני עדיין רווקה?

למה זה לא בסדר ואיפה עובר הגבול?
בין “תהני חמודה ” ל “מה זאת אומרת את לא יודעת להחליף חיתול?”
ומי החליט, שמחוסרת חתן אחרי גיל שלושים כמוני, זה דבר כזה בהול?

יש דברים יותר גרועים.
בואו נתעסק רגע באחוז הגירושים.
כמות האנשים הלא מאושרים.
התאבדויות. חרדות.
מלא שמות אחרים שאם תחזרו עליהם מספיק, סמכו עליי, הרופא כבר ירשום לכם את הכדורים.

אני מאושרת. אבל דווקא בגלל שאני לא צריכה.
לחכות לאישורים. לחכות לברכה
שלכם. של כל החברה.
אני מאושרת כי אני עצמאית ולא שכירה
אני מאושרת כי הלוז שלי בנוי ממאה אחוז הנאה
אני מאושרת כי אני לא עונה על שום תכתיבים
ועושה מה שבזין שלי, כמו שאומרים

וזו הדרך. ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת.
החיים שלי הם שלי. הם לא שלהם. אני אתחתן כשאחליט, ממש לא ממהרת.
אחיה לעד בשכירות, הכל כי החלטתי להיות סופרת.
ובגדול, המציאות שלי היא די מה שאני מייצרת.

אז יצרו לכם טוב.
משהו שתדעו לאהוב.
ואם לא הייתי מספיק ברורה, אני אחזור על המשפט הלעוס:
תוציאו לי את הראש שלכם מהכוס.