אז חשבתי

תיאור

על מה הספר?

אם חשבתם שבסדרת הדוקו-ריאליטי של כאן, “עוד ניפגש”, הכרתם את כל הסודות והרבדים של בלה רבוי, אז ספר הביכורים שלה, האוטוביוגרפי למחצה (“את הסצנות הלא אוטוביוגרפיות הכנסתי רק כדי שלא יוכלו לדעת מה אמיתי”), יבהיר לכם שיש עוד הרבה מה לגלות.

הספר הוא מסעה האישי של בלה בתל אביב בגילאי העשרים. הוא מתאר את התהליך אותו עברה. החל מהרגע שבו כף רגלה נחתה בעיר, ועד לרגע שהיא מרגישה רוויה. הגיבורה הראשית מתארת את הפערים בין הרצון למציאות, בין מה שחשבה שיקרה לבין מה שקרה בפועל, ובעיקר – את הפערים בין הלב לראש.

בגיל עשרים, לֵנָה – בת דמותה הספרותית של בלה – מרגישה חכמה מספיק, מנוסה מספיק ואופטימית מספיק כדי להתחיל את חייה הבוגרים. היא עוברת לתל אביב עם חלומות שהם ספק שלה, ספק סצנות מסרטים הוליוודיים.

הקריירה התל אביבית של לנה כוללת מיליון התחלות, מעט סיומים, והרבה ניסיונות בדרך: ברמנית בלילה, סטודנטית ומורה ביום, פילוסופית עמוקה כשהיא מתבטלת עם איציק השותף. כל הזמן הזה היא גם כותבת ומקווה לקבל יום אחד צ’אנס – וכאשר הוא בא, היא מסרבת לו, ובצדק.

לנה רודפת אחרי הצלחה, אבל ההצלחה בורחת ממנה. היא מחפשת אהבה, אבל מוצאת רק מין. תל אביב מחדדת את הציניות שלה, ואיתה את הראייה הפסימית על החיים, עד ההחלטה לקום ולעזוב.

בספר הביכורים האוטוביוגרפי־למחצה שלה, אז חשבתי , משרטטת הסופרת בלה רבוי ברגישות, בשנינות ובחדות־אבחנה את הסצנה התל אביבית הרוויה סמים, אלכוהול, ורגעים סתמיים אך מעוררי מחשבה. הדיאלוגים השנונים והקצביים, התיאורים המדויקים והמחשבות החדות עד כאב, מציירים תמונה מצחיקה וכנה של הכמיהה לעומק בתוך כל הרדידות, למשמעות בתוך כל הזיוף, ולאהבה בתוך כל הסקס. אבל “גם אילו הייתי יודעת מראש כמה כאב העיר הזו הולכת לגרום לי,” היא מסכמת, “אין סיכוי שהייתי מוותרת על התהליך.”